לַחֲלוֹק
יש שני קלוזרים:
נבנה בין 1685 ו 1689 ויש לו 3,000 מ '2 (54M. הַצִידָה), מה שהופך אותו לגדול ביותר בספרד. ידוע כ “של האב פייג'ו”, על כך שלקח את ההרגל הבנדיקטיני במנזר זה ב 1690, ומונחה על ידי פסל שלו, עבודתו של פרנסיסקו אסורי, מ 1947. הסגנון הוא שילוב מחמיר ופשוט של קלאסיות ונפחות.: תשע קשתות חצי עגולות בכל צד בקומת הקרקע, עמודים דוריים בשתי הקומות הראשונות ויונית
בחלונות השלישי. קירות הקומה העליונה היו
מעוטרים בסצינות מחייו של בנדיקטוס הקדוש והם יצירתו של אנריקה נבארו, סיליה קורטוס וחוסה לואיס רודריגס.
ה קלויז קטן ה “של הנגנים” נבנה בין 1539 ו 1582 תודה למונפורטינו פדרו רודריגס, ששמו מופיע באחד מקשי הלהקה הדרום-מערבית. זה מחקה את הסגנון הגותי ויש לו מוטיבים של קישוטים מוזרים, כמו הכתובת ההומוריסטית “במה אתה בוהה, בובו?” במפתח. מרכז הארון
כובשת את מזרקת הבארוק של הנרידים, תחילת המאה השמונה עשרה.
איך להגיע לשם? כאן
לַחֲלוֹק
